מיתוס 1: "אפשר לעבוד על המכשיר"

אמת: טכניקות הסחת דעת (לחיצת אגודלים, נשיכת לשון) מזוהות מיידית על ידי בודק מקצועי. למעשה — ניסיון מניפולציה הוא דגל אדום שמגביר חשד.

מיתוס 2: "פסיכופתים עוברים בקלות"

אמת: מחקרים מ-2012 ואילך הראו שדיוק הבדיקה דומה גם על אנשים בעלי תכונות פסיכופתיות. דווקא חוסר חרדה כללי לא מקנה יתרון.

מיתוס 3: "המכשיר מגלה כל שקר"

אמת: הפוליגרף מודד שינויים פיזיולוגיים שמתרחשים בעת אמירת שקר משמעותי, לא כל שקר טריוויאלי. הוא מאומן לשאלות מוגדרות.

מיתוס 4: "תרופות מבטלות את הבדיקה"

אמת: בודק מקצועי שואל על תרופות בראיון המקדים. רוב התרופות (כולל בטא-בלוקרס) לא משפיעות באופן שמשבש תוצאות.

מיתוס 5: "צריך להיות רגוע כדי לעבור"

אמת: רמת חרדה כללית לא משפיעה. מה שחשוב זה דפוס התגובה הספציפי לשאלות הרלוונטיות.

מיתוס 6: "בדיקה אחת מספיקה לכל החיים"

אמת: כל בדיקה מתייחסת לאירוע ספציפי. אדם שעבר בדיקה לפני שנה — צריך בדיקה חדשה לאירוע חדש.

מיתוס 7: "הבודק יכול לזהות מי אתה לפי הקריאה"

אמת: הבדיקה אנונימית. הבודק לא יודע פרטים אישיים מעבר למינימום נדרש.

מיתוס 8: "הפוליגרף לא קביל בבית משפט"

אמת: בישראל — קביל בהסכמת הצדדים. בכמה מדינות בארה"ב — קביל בלי הסכמה.

מיתוס 9: "מערכת חיסונית חלשה משפיעה"

אמת: אין שום קשר בין מחלות חיסוניות לדיוק.

מיתוס 10: "ילדים יודעים לעבוד על המכשיר"

אמת: דווקא קטינים פחות אמינים — לא בגלל יכולת מניפולציה, אלא בגלל חוסר בשלות פיזיולוגית.